העונה נגמרת ועתה הגיע הזמן לעשות דירוגים חביבים. החלטתי לדרג את הצמדים הטובים ביותר בליגה. הבהרה: לא כל שני שחקנים שמשחקים באותה קבוצה הם צמד. לדוגמה בשיקגו – ווצ'ביץ' לא חיבר צמד עם זאק לאבין. המטרה היא לדרג צמדים שקיבלו טייטל של זוג, במדיה או בסגנון המשחק. שלישיות גם יחכו לכתבה אחרת, אז ג'רו-יאניס-קריס לא יופיעו פה. גם צמד שחקנים שלא שיחק העונה יחד לא מדורג, אז גם הספלאש-ברוס בחוץ. הנתונים שנבדקו: דקות משחק יחד, כמות אסיסטים אחד לשני, שיפור סטטיסטי העונה בעקבות הציוות. כל הנתונים הם נתונים מהעונה הסדירה. עכשיו כשהבהרנו את זה, בואו נתחיל. לכל צמד יצורף סרטון היילייטס.

מקום 12 – בראדלי ביל וראסל ווסטברוק

ווסטברוק וביל התחילו את העונה בצורה מאוד מגומגמת. הפסדים מביכים והגנה מביישת. לאט לאט הם התחברו והבינו אחד את מקומו של השני. עם זאת, הם במקום האחרון בגלל חוסר תיאום ביחס לצמדים האחרים. ראס וביל שיחקו יחד 1374 דקות בעונה הסדירה. את כמות המסירות הרבה ביותר מסר ווסטברוק לביל – 600 *יותר* מלכל מכשף אחר. מצד שני, האחוזים של ביל מהשדה ממסירות של ראס נמוכים בשישה אחוזים מאלו שמעמיד בממוצע באופן כללי. ביל עצמו לא מוסר דגול או מוסר בכלל, אז רוב המסירות שלו כמובן יהיו לשחקן היחיד עליו הוא סומך. אבל ביל מסר רק 31 אסיסטים לרכז לצדו בכל העונה הסדירה. הסיבה לכך הגיונית מכיוון שהתפקידים שלהם מאוד ברורים – ראס מוסר, ביל קולע; ובכל זאת, הם לא הצליחו להגיע לכדי חיבור שיהפוך אותם לזוג מוצהר שנחשב לקטלני יחד. ווסטברוק נחשב לנשק התקפי בנפרד לביל והגנתית שניהם לא בדיוק זוהרים, בערך כמו כל הקבוצה שלהם.

מקום 11 – ג'וליוס רנדל ואר-ג'יי בארט

רנדל ובארט הביאו עונה מצוינת יחד, אבל הם לא בדיוק הצמד הקטלני האופייני. ברוב הזמן, ההגנה של הניקס והיכולת של רנדל הביאו אותם למקום הרביעי במזרח ולא השילוב הקטלני שלהם. בכל זאת, שניהם שיחקו יחד 2198 דקות יחד. הרבה יותר מחלק מהצמדים שנראה פה בהמשך. בארט מסר 68 אסיסטים לרנדל בעוד רנדל מסר לו 113 אסיסטים וזה לא הכי הרבה שרנדל מסר לשחקן מהניקס, רג'י בולוק נהנה מ-116 אסיסטים של השחקן המשתפר של העונה. השיפור של רנדל ידוע אז ניגע בשיפור של בארט. בארט קיבל העונה 843 מסירות מרנדל, מ-120 עשה סל שדה. בעונה שעברה קיבל 319 מסירות מרנדל כשרק 59 מהן תורגמו לסל שדה. הסיבה שרנדל ובארט לא מדורגים גבוה יותר היא שהשיפור שלהם נבע מכימיה קבוצתית שנוצרה ושיפור שיטתי ולא מחיבור ספציפי ביניהם שקרה ללא קשר לשיטת המשחק. השאר הם צמדים שיצרו כימיה אישית ביניהם ואפילו יצרו מרצ'נדייז.

מקום 10 – קולין סקסטון ודריוס גארלנד

הצמד של הקאבס שקיבל את הכינוי הקומי "סקסלנד" מגיע פה למקום העשירי מכיוון שהם משלימים אחד את השני. ללא סקסטון, גארלנד לא מקבל את שחקן המטרה לאסיסטים, זה שיעשה סל מהמסירות שלו. ללא גארלנד, סקסטון נשאר שחקן עם ראש בקיר שתוקע את ההתקפה ולא נותן למשחק להגיע אליו. ראינו את זה השנה בצורה משמעותית מאוד. כצופה, עוד לפני שאני נכנס לתוך הנתונים, ראו שהשילוב ביניהם כשגארלנד מוביל כדור ומנהל את המשחק וכשסקסטון משחק כקלע עובד בצורה שנותנת תקווה לאוהדים ואפילו מנצחת כמה משחקים. מבחינת נתונים – סקסלנד שיחקו יחד רק 1110 דקות. אבל צריך לקחת בחשבון ששניהם נפצעו לתקופות קצרות העונה והחמיצו כמות מסוימת של משחקים ביחד. נוסף לכך, לקאבס לא היה מוביל כדור אמיתי מלבד דריוס, וקולין סקסטון היה צריך לקחת חלק בנטל ניהול המשחק. דריוס גארלנד מסר העונה את כמות המסירות הרבה ביותר לסקסטון שקלע ב-52 אחוז ממסירותיו (חמישה אחוזים יותר מהממוצע שלו). סקסטון כידוע לא מוסר דגול, או מוסר בכלל. סקסטון מסר רק 23 אסיסטים לגארלנד אבל את כמות המסירות הגדולה ביותר מסר לדי-ג'י. הסיבה שהיאנג בול ודי-ג'י נמצאים בטופ 10 שלי היא התלות שלהם אחד בשני. שני הצמדים הקודמים לא נשענו אחד על השני אלא היו שחקנים מוכשרים בנפרד. אז על אף ההפסדים הרבים, סקסלנד הפכו למותג בקרב האוהדים, והעונה הזו לימדה – השניים האלה נועדו זה לזה.

אלו היו מקומות 12-10 בדירוג שלי, בקרוב מאוד יעלו מקומות 9-7.